“זה לא שהם חמדנים.
מורה מבית הספר של בני סיפרה לי ממש אתמול שאחרי 23 שנים בכיתה, אפילו עם ההסמכה הלאומית שלה, היא מביאה ה-ביתו 2,600 דולר בחודש.
זה לא שהם עצלנים.
הם עובדים בממוצע עשר שעות ביום, לא כולל סופי שבוע, והם לא מקבלים תשלום על ‘חופשת הקיץ’ שלהם.
זה לא שהם לא אוהבים ילדים.
ראיתי את הבן הזה שלי מתערסל בזרועותיהם החזקות של מוריו בזמן המנוחה, והנהגת של האוטובוס שלו? היא מחייכת וצוחקת למראה השמחה שלו בכל צהריים.
זה לא שהם שאננים.
הכיתות מעוצבות בקפידה, כוללות מקומות ישיבה גמישים, וספרים מושכים נערמים על משטחים המכוסים בבד, נקנים בצ’קים אישיים עבור אותם פינוקים.
זה לא שהם מרגישים שמגיע להם הכל.
הבן שלי לובש חיתולים ועשוי לעשות זאת עוד זמן רב, ובכל יום הוא חוזר הביתה נקי ויבש ובלי אף תלונה מצד מוריו.
זה לא שהם לא יודעים טוב יותר.
הם אכן יודעים ובכל זאת, הם מתמידים, דרך המבחנים המיותרים, דרישות הפיקוח, הבירוקרטיה, רמות הקריאה והלחץ העצום, הם צועדים באומץ קדימה, עם חיוך, למרות הנסיבות האטומות הללו.
זה לא שהם לא יכולים למצוא עבודה טובה יותר.
מקדונלד’ס משלמת למנהלים יותר מאשר למורים, ועל כך העניין, כך גם רוזס ופיצה האט. הרבה פחות כאב ראש וכשהלקוחות מעצבנים אותך, אתה יכול לבעוט החוצה.
זה לא שלא אכפת להם.
ראיתי אותם דומעים, שמעתי את הייאוש בקולה של אישה המודאגת מהילד שאין לו אוכל בבית, וראיתי את הנעליים, שנשלפו מתיקה והולבשו על רגליו הגרביים המלוכלכות של ילד שמעולם לא היה לו שום דבר חדש.
זה לא שהוראה היא סתם עבודה.
בשבוע הבא, רבים ייסעו לצעוד בראלי ואפילו רבים יותר יישארו מאחור, תחת לחץ להופיע ולתפקד אף על פי שליבם נכסף לחירות.
זה לא שהם אנוכיים.
הם דואגים לילדים שהוריהם אינם יודעים את שמותיהם, למשפחות שלעולם אינן מגיעות לפגישת IEP, לילדים הזקוקים ליותר ממה שמורה ובית ספר אי פעם יוכלו לתת.
הבעיה עם המורים שלנו? אכפת להם יותר מדי.”
מה דעתך על זה? בבקשה, השאר את דעתך בתגובות ושתף את הסיפור הזה! אם היית יכול לתת עצה אחת לכל גיבור בסיפור הזה, מה הייתה העצה? בואו נדון בזה בתגובות בפייסבוק.
