על בעלי חיים
במשך שלושה שבועות חזרה בת שלי מיה על אותה משפט מוזר בכל ערב לפני
שמי ריד הולווי. אני בן שישים וחמש, ובמשך חמש השנים האחרונות אני גר בבית
כאשר בעלי מת אחרי 27 שנים משותפות, חשבתי שהאבל הוא הכאב הגרוע ביותר שאי
אני בת 74 וגרה בבית אבות שאליו זרק אותי הנכד שלי עצמו, אחרי שהונה
הבטחתי לאלמן שאוהב את ילדיו כאילו היו שלי. אבל הוא הפך אותי למשרתת שלו
חשבתי שחיי השקטים בפרבר נבנו על אמת עד ששכני הקשיש מת והשאיר לי מכתב
כמעט שנה אחרי שהבן המתבגר שלי נעלם, ראיתי גבר חסר בית נכנס לבית קפה
גדלתי בלתי נראה בבית שלי — מחשבה משנית בנישואי האב השניים. אז כשחמותי המנוחה
אחי התאום גרר אותי מתוך בית בוער ורץ בחזרה פנימה כדי להציל את הכלב
כשהוריי העשירים הכריחו אותי להתחתן או לאבד הכול, עשיתי עסקה עם מלצרית. בליל הכלולות